עדותו של יעקוב גבריאלי-

"יעקב גבריאלי בן 56,מהנדס מכונות במקצועו נשוי +3 ילדים החליט לקחת חופשה nמרוץ החיים

ולטוס לחודש ימים לטיול שאחרי הצבא לפרו בדרום אמריקה .החלטה אחת שקיבל דקה לפני שיצא את ביתו לעבר שדה התעופה הצילה את חייו. ההחלטה שקיבל יעקב הייתה לקחת את המשדר הלבבי cardio Messenger)) איתו למסע אל מעבר לאוקיינוס. שלוש שנים קודם לכן יעקב אשר סבל ממחלה של שריר הלב הושתל מכשיר דיפיברילטור (ICD) של חברת ביוטרוניק הגרמנית. מיד לאחר ההשתלה קיבל מר גבריאלי את המשדר הלבבי והונחה לחברו לחשמל ליד המיטה. מטרת המשדר הלבבי היא להעביר למרפאת הקוצבים  באמצעות רשת האינטרנט את תפקוד הלב של יעקב וזאת ללא כל צורך בפעולה נוספת ,המשדר אוסף נתונים באופן אוטומטי ומעביר אותן למרפאת המטופל מידי לילה .ניתן לומר שבעזרת המכשיר יעקב נמצא במעקב יומיומי אודות הפרעות הקצב בליבו של יעקב.

כשבוע לאחר נחיתתו בלימה בירת פרו, אלפי קילומטרים מביתו וממרפאת הקוצבים שלו חש יעקב לפתע דפיקות לב מואצות וחולשה. יעקב חרד  למצב בריאות וחזר למלון לנוח ולהירגע. כאשר המשדר קיבל את הנתונים מהדפיברילטור של יעקב הוא העביר אותן באופן מידי למרפאת הקוצבים בישראל. בגלל הפרשי השעות בין ישראל לפרו באותם הרגעים הרופא המטפל קיבל את השידור שדיווח שיעקב סובל מהתקף של פרפור עליות וזו הסיבה להרגשת החולשה ודפיקות הלב.

מרפאת הקוצבים אשר לא ידעה כלל שיעקב נמצא אלפי קילומטרים יצרה קשר עם יעקב ולאחר שהבינו את מצוקתו הפנו את יעקב למרפאת קוצבים בבית החולים האוניברסיטאי בלימה בירת פרו ,והעבירו לרופא המטפל את הדוח כפי שהם קיבלו ממערכת ההום מוניטורינג.  יעקב אושפז לייצוב מצבו ולאחר יומיים של סדרת בדיקות וטיפול שוחרר יעקב להמשך הטיול.

בשובו ארצה הודה יעקב לרופאיו בארץ שהצליחו לסייע לו גם כאשר המרחק הגאוגרפי ביניהם היה כה גדול.  עם חזרתו ארצה הבין יעקב את ההחלטה שקיבל דקה טרם צאתו מהבית ולקח עמו את המשדר הלבבי לטיול של אחרי הצבא לפרו. החלטה שללא ספק הצילה את חייו."

עדותה של רונית מלאכי –

"רונית מלאכי, בת 31 מעצבת פנים במקצועה עברה לפני שנתיים השתלת מכשיר ICD  לאחר שנמצאה כסובלת מסינדרום "ברוגדה" ( מחלה גנטית הגורמת להפרעות קצב מסכנות חיים ). מאז ההשתלה רונית נמצאת במעקב אצל הקרדיולוג המטפל ולשמחתה מכשיר ה ICD  מתפקד כהלכה .

לפני כחודשיים החלה רונית לסבול מכאבים חזקים בצווארה, לאחר שפנתה ונבדקה על ידי אורתופד בקופת החולים נשלחה רונית לביצוע בדיקת MRI  של עמוד השדרה הצווארי.

בדיקת ה MRI  נחשבת לבדיקה האמינה והבטוחה ביותר ללא סכנות של קרינה כפי שקיים בבדיקת CT  רגילה. ואכן אנו רואים עלייה משמעותית בביצוע בדיקות ה MRI . הנתונים כיום מלמדים ש 75% מהמטופלים מעל גיל 60 יעברו סריקת MRI  במהלך חייהם.

בעייתה של רונית הייתה כאשר הרדיולוג ( רופא המתמחה בבדיקות  ה MRI )גילה שרונית מושתלת מכשיר ICD. כאשר מטופל מושתל ICD  עובר בדיקת MRI  הוא מסתכן בגרימת נזק חמור למכשיר ו/או לאלקטרודות עקב הכוח המגנטי רב העצמה .בספרות הרפואית מתוארים מקרים של אנשים שמתו במהלך בדיקת ה MRI.

רונית נזכרה ביום ההשתלה כאשר נציג חברת ביוטרוניק, טל סבג היה נוכח בחדר הניתוח בזמן ההשתלה ואמר לה שהמכשיר שמושתל בגופה היינו מכשיר המאופיין בטכנולוגיה חדשנית של חברת ביוטרוניק שעמיד בפני סריקות MRI. בהתייעצות שבוצעה עם הקרדיולוג ,האורתופד והרדיולוג הוחלט שרונית תוכל לעבור את הבדיקה בצורה בטוחה.

לאחר ביצוע הבדיקה רונית נותחה בצווארה והבעיה שממנה סבלה  חלפה. רונית בהחלט מודה לטכנולוגיה החדשנית של חברת ביוטרוניק שאפשרה לה לעבור את בדיקת ה MRI."

עדותה של לאה (שם בדוי)

“מאז שהשתילו לי קוצב אני לא מתעלפת יותר. הייתי מאבדת את ההכרה ללא התראה מוקדמת וללא סימפטומים מקדימים, זה היה בלתי נסבל. הרופא המליץ להשתיל לי קוצב בעל פונקציה מיוחדת שתזהה את הרגע שבו אני עומדת להתעלף ותגרום לקוצב להתערב.  מאז ההשתלה לא היו יותר התקפים כאלו. חיי השתנו ללא היכר".

 

עדותו של אבנר

“מערכת הניטור הביתי נותנת לי שקט נפשי. אני ישן טוב יותר כשאני יודע שאם משהו ישתבש הרופא יוכל לבדוק אותי אונליין מרחוק"

 

"אין לי צורך למהר ולהגיע למיון כל פעם שאני מרגיש שמשהו משתנה. אני מרים טלפון למרפאה ומבקש שיבדקו במערכת הממוחשבת האם הקוצב שלי שלח שידור של ממצא חריג. זה נותן לי שקט נפשי ואיכות חיים".

 

Stevens Heart Health Story

By Athlete4life  |  Posted August 7, 2015  |  New York, New York

Share

I’ve been an active person most of my life and for the past 30 years I have spent more than an hour in the pool every morning. In 2008, I swam the English Channel as part of a relay team and continue to swim relay races around Manhattan with my team, the Nadadores, for charity events.

Because I swim so much, I’m very sensitive to changes to my performance and early in 2014, I began to slow down and had trouble catching my breath in the pool. This was very odd to me because that was not something that had happened for many, many years when I first began conditioning for the exercise. When I began getting winded walking up stairs, I knew that something was wrong.

I consulted a number of specialists to try and figure out what was going on. I initially saw a cardiologist who determined that there were no blockages, which was obviously quite important, and didn’t see anything structurally wrong with the heart. This doctor knew I had a low pulse rate but attributed that to me being a distance swimmer, as many of us have low pulse rates.

I consulted a number of additional specialists – an endocrinologist, an allergist, a pulmonologist. Everyone took a guess as to what was going on but none of their fixes accurately diagnosed or solved the problem. My primary care physician then suggested consulting with an electrophysiologist, who is a cardiologist that specializes in the heart’s timing and electrical system. I was referred to Dr. Stavros Mountantonakis from Lenox Hill Hospital, who identified the problem almost immediately.

After 24 hours of monitoring, Dr. Mountantonakis called me immediately with the results and said that I had four to five second pauses between heartbeats and a pulse rate in the 40s (and sometimes less). He and his colleagues wondered why I hadn’t already made a visit to the emergency room.

 

He suggested a pacemaker to regulate my heart rate. I knew that when I was working out, I couldn’t get my pulse rate above 80 and normal rates are in the 70s. While I understood intellectually why I needed a pacemaker, emotionally it was hard to accept because I had always associated them with people who were not in great shape. Although I’m not a young guy, my reaction was, “I’m an athlete.”

A swimmer himself, I trusted Dr. Mountantonakis to select the right pacemaker for me. He did a lot of research – one of the reasons I liked him so much – and decided that the BIOTRONIK ProMRI® Eluna pacemaker system was the best fit for my lifestyle. We decided that I would wait for FDA approval and put off the procedure for a week.

Dr. Mountantonakis felt that the Eluna was the best option for me was for two reasons. First, it would allow me to undergo an MRI in the future if I needed one (most pacemakers are not approved for use in an MRI). Secondly, the Eluna has a unique algorithm that senses the difference between pacing and metabolic needs. This means that I can get my heart rate up where it needs to be while I am swimming.

In March 2015, I received my pacemaker. Two days later, I was on a stationary bike working out and felt great. Since then, I’ve returned to the water and have been swimming every day, now without shortness of breath. I expect to be joining the Nadadores as soon as we decide on our next charity race.

Despite my initial reaction to needing a pacemaker, it made a big difference and allowed me to get back to the sport I love.

06.נוב 2015

  • Luca Vitale

Two Successfully Completed Marathons in Two Months for BIOTRONIK Pacemaker Patient

It was 6am in her native San Jose, Costa Rica the morning after her flight back from New York, and Marianella Cordero was already back in the gym. She insisted this workout would be a lighter one, and that she’ll be taking her training a little bit easier over the next few months – but not because of her bradycardia. “I realize that my knees don’t have pacemakers and they need a break!” She jokes.

After carrying the Costa Rican flag at the pre-marathon ceremony two days before the race, she finished the New York course, with all of its ups, downs and hills, in a time of 5h 01m. “I had hoped for 4h 30m,” she admits. “But I had to make a couple of bathroom breaks and I finished strong. The weather was beautiful and I was really happy just to be there and experience it.” Indeed, it was only in January that Marianella collapsed at work one day due to a blot clot in her brain caused by her dangerously low 30 bpm heart rate. She underwent her implantation procedure shortly afterward. In September, she successfully finished the Tamarindo Beach Marathon, a competition that usually leaves runners sweltering under the intense Costa Rican sun as they work their way through the grueling route.

Now, Marianella is already thinking about what races to challenge herself with next. She’s looking to better her time in New York in the half marathon this coming March, and possibly, next autumn she will bring her device home for the Berlin Marathon.