טיפולים אפשריים למחלת העורקים הכליליים (CAD)

מחלת העורקים הכליליים ניתנת לטיפול במספר דרכים על פי מידת החומרה של המחלה, מידת הפגיעה באיכות החיים של המטופל ,מצב בריאותו הכללי והסיכונים העתידיים.
במרבית המקרים, הסימפטומים של מחלת העורקים הכליליים ניתנים לבקרה ע"י תרופות ושינוים באורח החיים, כגון הפסקת עישון, שינוי תזונתי ופעילות ספורטיבית . למרות שתרופות לא יכולות להעלים הצרות בכלי הדם הן יכולות להפחית אנגינה פקטוריס, לשפר את יעילות תפוקת הלב ולהפחית גורמי סיכון כגון לחץ דם גבוה.
כשהצרות בכלי דם כלילי קשה מאד עד שעלולה לפגוע בלב החולה, בדרך כלל ניתן לפתוח אותה בעזרת צנתר (קטטר) בלון או תומכן (סטנט). פעולה כזו נקראת צנתור טיפולי (אנגיופלסטיה) ובדרך כלל מתבצעת כששימוש בתרופות לבדו אינו מקל על הסימפטומים של המטופל.
במקרים מסוימים, ישנן מספר הצרויות בעורקי הלב שלא ניתן לטפל בהן בעזרת צנתר בלון. במקרים אלה המטופל יצטרך לעבור ניתוח מעקפים בכדי להבטיח מעבר דם תקין ללב.
לחולים עם הסתיידויות בעורקי הלב, הרופא ימליץ על האפשרויות לפתיחה או הרחבה של החלקים המוצרים בעורק בעזרת בלון או תומכן.

טיפול תרופתי

ישנן תרופות רבות המטפלות בתסמינים של טרשת עורקים. תרופות אלו עשויות להאט את התקדמות המחלה או להקל על תסמיניה. תרופות אלו בדרך כלל פועלות על אחד או יותר מהבאים:

  • מאטות את פעילות הלב כך שיזדקק לפחות חמצן.
  • מפחיתות לחץ דם
  • מורידות את רמות הכולסטרול בדם
  • מרחיבות את כלי הדם כך שיותר דם יוכל לזרום ללב.
  • מונעות היווצרות קרישי דם העלולים לסתום כלי דם מוצרים.

 

  • קבוצות התרופות השכיחות ביותר שבהן משתמשים לטיפול בטרשת עורקים:

  • אספירין, מעכב יצירת קרישי דם .
  • חוסמי ביתא, מפחיתים את צריכת הדם והחמצן של הלב ע"י האטת קצב הלב. הם גם עוזרים ללב לפעום בקצב רגיל.
  • חוסמי תעלות סידן (Calcium channel blockers), מורידים את לחץ הדם ע"י הרחבת כלי דם. הם גם מפחיתים את עוצמת התכווצויות הלב וע"י כך מפחיתים את צריכת החמצן שלה הוא זקוק.
  • משתנים (Diurerics), מפחיתים את כמות הנוזלים בגוף כך שהלב נדרש לעבוד פחות.
  • ניטרטים, מרחיבים את כלי הדם, דבר שמעלה את כמות הדם והחמצן שיכולה לזרום ללב.
  • סטטינים, להפחתת רמת הכולסטרול .

תרופות גם נרשמות בעקבות ניתוח מעקפים או טיפול הרחבה ע"י בלון או תומכן (אנגיופלסטיה).

אנגיוגרפיה –צנתור

מהו צנתור לב?

בדיקה אנגיוגרפית נעשית ע"י  הזרמת חומר ניגוד דרך  צנתר (קטטר) המוחדר לעורקי החולה וצילום של כלי הדם בעזרת רנטגן. הבדיקה (צנתור אבחנתי )נעשית במעבדת צנתורים.

כאשר מאובחנת הצרות בעורק כלילי (האבחון נעשה באנגיוגרפיה ) בדרך כלל ניתן לפתוח את ההצרות ע"י שימוש בבלון זעיר שמטרתו להרחיב את התעלה הפנימית של העורק ולאפשר את זרימת הדם באופן תקין. פעולה זו נקראת אנגיופלסטיה (PCI ).

טיפול בעזרת צנתר בלון : אנגיופלסטיה כלילית (PCI).

כמו בתהליך האנגיוגרפיה מוחדר צנתר דק וגמיש הנקרא צנתר מוליך דרך העורק הראשי של המטופל , בדרך כלל דרך חתך  קטן הנעשה בעורק במפשעה או דרך עורק ביד. קצה הצנתר ממוקם על פתח העורק הכלילי שבו אובחנה ההצרות. תיל מוליך דק מועבר דרך הצנתר ודרך החלק המוצר של העורק. צינור דקיק עם בלון זעיר בסופו מועבר על התיל המוליך דרך הצנתר עד שמגיע לחלק המוצר של העורק.  או אז מנפחים את הבלון הדוחק את דפנות העורק המקיפים אותו. ניתן לנפח את הבלון מספר פעמים בזמן הפעולה. מיד לאחר הפעולה, המטופל נידרש להישאר במיטה למשך מספר שעות עד שפתח ההחדרה נסגר. המטופל יקבל הנחיות לגבי התנהלותו בהמשך.

לאחר מספר חודשים מסיום הפעולה תיתכן הצרות מחודשת באותו מקום. הצרות זו נקראת רסטנוזיס ,ועלולה להידרש פעולה נוספת לפתיחה מחדש של העורק. כדי להפחית את הסיכון להצרות מחודשת ולשמור על העורק המטופל פתוח משתמשים ברוב המקרים של האנגיופלסטיה בתומכנים (סטנטים).

טיפול ע"י השתלת תומכן (סטנט)

לאחר שאובחנה הצרות  בעורק כלילי  בעזרת אנגיוגרפיה , בדרך כלל ניתן לפתוח את ההצרות ע"י שימוש בבלון זעיר ותומכן (סטנט). פעולה זו נקראת אנגיופלסטיה . ברוב המקרים מתבצעת פתיחת העורק מיד לאחר האנגיוגרפיה בזמן שהמטופל עדיין שוכב על מיטת הטיפול במעבדת הצנתורים.

כמו בתהליך האנגיוגרפיה מוחדר צנתר דק וגמיש הנקרא צנתר מוליך דרך העורק הראשי של המטופל , בדרך כלל דרך חור קטן הנעשה בעורק במפשעה או דרך עורק ביד. קצה הצנתר ממוקם על פתח העורק הכלילי שבו אובחנה ההצרות. תיל מוליך דק מועבר דרך הצנתר ודרך החלק המוצר של העורק.

תומכן קורונרי(סטנט) הוא  רשת העשויה ממתכת (סגסוגת של קובלט כרומיום או מתכת אחרת )בדמות צינור זעיר שאפשר להרחיבה. התומכן מורכב על בלון זעיר הנמצא בסוף צינור דק ,זה מורכב על התיל המוליך דרך הצנתר עד שהתומכן מגיע לחלק המוצר שבתוך העורק. או אז מנפחים את הבלון והתומכן נלחץ  תוך דחיסת הרובד כנגד דפנות העורק הבלון פותח את ההצרות בעורק והתומכן מוטבע לתוך דפנות העורק ומשמש תמיכה מבנית לצמיתות. הבלון מוצא מהעורק והתומכן נשאר בעורק כ"פיגום ". למטופלים מסוימים ייתכן שיידרש טיפול ביותר מתומכן אחד כתלות במספר ובאורך ההצרויות בעורק. מיד לאחר הפעולה, המטופל יידרש להישאר במיטה למשך מספר שעות עד שפתח ההחדרה ייסגר. המטופל יקבל הנחיות לגבי התנהלותו בהמשך.

תומכנים(סטנטים)  משחררי תרופות

Orsiro

כיום רוב התומכנים מהדור החדש מכוסים בציפוי המכיל תרופה המסייעת למניעה חוזרת של ההיצרויות (in stent restenosis). כמו התומכנים הרגילים גם התומכנים המצופים בתרופה משמשים לפתיחת ההיצרויות בעורקים הכלילים ומשמשים "פיגומים מבניים" . אחת הבעיות בשימוש בתומכנים הרגילים הנו החשש  במקרים מסוימים להצרות חוזרת בתוך התומכן (In stent restenosis) כדי למנוע תופעה זו התומכנים מהדור החדש מצופים בתרופה המונעת במרבית המקרים את ההתרבות החוזרת של התאים שגרמו להצרות הראשונה. במקרים נדירים השימוש בתומכנים עלול לגרום לתופעה הנקראת stent thrombosis שבה קריש דם שנוצר עלול לחסום את מעבר הדם דרך התומכן. כדי למנוע תופעה זו הרופאים ממליצים לקחת תרופה נוגדת טסיות. בדרך כלל מדובר על אספירין+קלופידגרל או אספירין +טיקלופידין. חשוב מאד לקחת את התרופות לפי הנחיית הרופא ולא להפסיק את הטיפול לפני שהרופא אישר זאת.

סרטון המדגים צנתור טיפולי – אנגיופלסטיה

ניתוח מעקפים

כאשר יש לטפל בהצרות בעורק כלילי בדרך כלל ניתן לעשות זאת ע"י הרחבה בעזרת בלון ותומכנים. אם לא אפשרי או אם למטופל יש מספר רב של הצרויות מומלץ במקרים רבים לעבור ניתוח מעקפים.
ניתוח מעקפים הוא הליך לבבי נפוץ בו נלקח מקטע וריד מהרגל או עורק מהחזה המשמשים ליצירת מעקף לעורק הכלילי החסום. כלי הדם מחובר לעורק הכלילי מעט אחרי החסימה ויוצר נתיב חדש לזרימת דם מסביב לחלק המוצר.
בניתוח זה המבוצע בהרדמה מלאה פותחים את חזה המטופל כדי לבצע את ההליך הניתוחי הלוקח מספר שעות. החולה נשאר מאושפז בבית החולים לפחות שבוע ימים לאחר הניתוח.

 

k"]